בקשר לדיני שור תם ושור מועד [בשני דפ' משפטים] כותב הרמב"ם: "בהמה שהועדה וחזרה בה מדבר שהועדה בו חזרה לתמותה" ואפי' אם השינוי הוא בדבר הכי קטן וכו': גם מי ש"יצרו תקפו" והתרגל בהנהגה בלתי-רצוי' שע"י "נפש הבהמית" (שור) ונעשה "מועד" ר"ל, יכול לחזור לתמותו ע"י שינוי הכי קל ‏–‏ הרהור תשובה, ואז ה"ה נעלה יותר אפי' מצדיק גמור ("תם" מעיקרא). וא' ממעלות הבעלי-תשובה היא ש"צועקין ונענין מיד", ולכן, בזמננו ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו" והעבודה היא של בעלי-תשובה, צריכים לצעוק שרוצים משיח ‏–‏ "במילא מאַכט מען אַ "געוואַלד": היתכן עדיין לא בא?! עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא בא! . . מ'מאָנט תכלית! און דער תכלית איז אַז יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בעגלא דידן ממש!".

ג' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-11-2024

Regarding the laws of a shor tam and shor muad [derived from sheini of Parshas Mishpatim], the Rambam writes: “When an animal was classified as muad, and then it changes its conduct, it reverts to its tam status.” This applies even in cases where the change in the animal’s behavior was very minor. Similarly, even one whose yetzer overtakes him, causing him to become a “muad” Rachmana litzlan – he can revert to his “tam” status even with the most minor positive change – even a thought of teshuvah etc. And he then attains a level even higher than that of a comlete tzaddik (i.e., one who remained a “tam” from the outset). One of the advantages of baalei teshuvah is that “They cry out and are answered immediately”; therefore, in our time, when “Because of our sins we have been exiled from our land,” and our service is that of baalei teshuvah, we must cry out for Moshiach and demand: How is it possible that he still has not come?! We demand tachlis – and the tachlis is that Moshiach come and redeem us and lead us upright to our land, in our time literally.

3 excerpts from sichah of 19 Kislev 5746

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-11-2024

הוראה ממ"ש [בראשון דפ' תולדות] בהתחלת הפרשה "ואלה תולדות יצחק" עפ"י מ"ש רש"י "יעקב ועשו האמורים בפרשה": בעצם ובשרש – אין מציאותו של עשו, אלא כל מציאותו הוא זה שהוא "אמור בפרשה" כ"תולדות יצחק" – שענינו לפעול צחוק למעלה שזהו ע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא, ועי"ז נשלם הכוונה דדירה בתחתונים וכו'. ואפילו כאשר הנשמה (יעקב) יורדת למטה למצב של "תולדות", ונמצאת בעולם, "בפרשה" מלשון הפרשה – מופרש משרשה, ושם נראה שישנה מציאות של עשו – בכוחה לפעול ע"י לימוד התורה ("בפרשה") ש"עס זאל זיך אָנהערן" אצלו וגם בעשו ואוה"ע עצמם, בגילוי, שכל מציאותו של עשו הוא בשביל "תולדות יצחק" ו"אמור הפרשה", עד שהם מסייעים לבנ"י בעבודתם בכלל ועאכו"כ באה"ק.

משיחת מוצש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו – בחדרו הק' – ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-11-2024

On the verse, “These are the descendants of Yitzchak,” Rashi says, “Yaakov and Esav who are mentioned in the parashah.” In essence, Esav has no existence other than being “mentioned in the parashah,” just like the “descendants of Yitzchak” – who causes laughter by transforming darkness to light and making a dwelling for Hashem in this world. Even when the soul (Yaakov) descends to the level of “descendants,” to this world where it finds itself in a “parashah” in the sense of hafrashah – separated from its root, and where it seems that Esav does exist – it has the ability, through Torah study (“in the parashah”) to perceive openly that Esav’s entire existence is only for the “descendants of Yitzchak,” and to be “mentioned in the parashah,” and for Esav and the nations themselves to perceive this, to the point that they assist the Jewish people in their service in general, and all the more so in the Holy Land.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos Parashas Chayei Sarah, Shabbos Mevarchim Kislev 5738 – in the Rebbe’s room

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-11-2024

לע"נ ר' זאב ארי' ב"ר שמעי' ע"ה קרינסקי, ליום היארצייט שלו כ"ג מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת חתנו ובתו ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים

עה"פ בחמישי דפ' חיי שרה "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו'" מפרש רש"י: " . . שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצוי' בעיסה וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". ועפי"ז מרומז כאן ג' המצוות שנשי ישראל במיוחד נצטוו עליהם (כמדובר לאחרונה): א) נרות שבת ויו"ט ב) כשרות האכילה ושתי' ג) טהרת המשפחה ("ענן קשור על האהל" הוא ענין הצניעות וכמ"ש "גן נעול אחותי כלה"). ועפ"י המבואר שרבקה היתה אז בת שלש, מובן שאין לחכות בכ"ז עד לאחרי החתונה וכיו"ב אלא להתחיל בזה כבר מגיל שלש. ועוד: הרי לאחרי הסתלקות שרה הדליק אברהם נש"ק, ובכ"ז, הענין ד"נר דלוק מערב שבת עד ערב שבת" הי' דוקא אצל הנש"ק של ילדה בת שלש!‏

‏משיחת אור לכ' מרחשון ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-11-2024

On the verse in chamishi of Parashas Chayei Sarah, “And Yitzchak brought her to the tent of Sarah his mother etc.,” Rashi states, “…for as long as Sarah was alive, a candle burned from Erev Shabbos to Erev Shabbos, a blessing was found in the dough, and a cloud was attached to the tent. When she died, these things ceased, and when Rivkah arrived, they resumed.” This alludes to the three mivtzoim that apply particularly to women (as we’ve been discussing lately): (1) Shabbos candles; (2) Kashrus; (3) Taharas Hamishpacha (“a cloud attached to the tent” refers to modesty, as it says, “a locked garden is my sister my bride”). At the time, Rivkah was three years old; this indicates that there’s no need to wait until marriage, rather this can begin at age three. Moreover, although after Sarah’s passing, Avraham lit Shabbos candles, nevertheless, the fact that “a candle burned from Erev Shabbos to Erev Shabbos” happened only as a result of the Shabbos candles lit by Rivkah, a three-year-old girl.

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-11-2024

לזכות ר' חיים ברוך בן דוואניא שי' ליום ההולדת שלו כ"ב מרחשון
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף

לכל יהודי צ"ל הרחבה בענינים גשמיים בטוב הנראה והנגלה (וכמסופר על הצ"צ שכאשר חסיד הביא לו מתנה (רהיט צבוע), אמר לו שהוא לא צריך א"ז, אבל שיתן א"ז לבנו, המהר"ש...), אבל ביחד עם זה – לא בזה צ"ל השיקוע והתענוג. וכמו שחסידים מספרים על הרה"צ ר"י מרוזין, שסדר הנהגתו הי' בהרחבה עד שהי' הולך עם (סוג) נעליים של זהב, אבל בלי סולי'ה... ובמילא הי' מתענה בהליכתו!). לפחות פעם ביום/בשבוע, עליו לההתבודד ולצייר לעצמו הנהגת אבי-זקנו שכל חיותו הי' בעניני תומ"צ, ולפעול כך גם בעצמו לפחות באותם רגעים, וזה ישפיע על הנהגתו במשך היום כולו; אע"פ ש"החושך יכסה ארץ וגו'" וכ"א רואה איך ש"מלכיות מתגרות זו בזו", יודע כל א' שגם בזמן הגלות בעוה"ז הגשמי הנה "מ[בחי'] אין יבוא עזרי" ו"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", ו"הנה" הוא לשון שמחה – שעוסק בעבודת ה' מתוך שמחה שפורצת גדר וכו'.

משיחת אור לכ' מרחשון ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-11-2024

Every Jew must have physical abundance and open and revealed good (like the story of the Tzemach Tzedek – when a chasid brought him a gift of painted furniture, the Tzemach Tzedek said that he doesn’t need it, but that the chasid should give it to his son, the Rebbe Maharash). But at the same time, physical abundance shouldn’t be one’s passion and focus in life. As Chassidim said of the Ruzhiner, he conducted himself opulently, to the point that he wore golden slippers, but without soles – so it hurt when he walked! At least once a day or once a week, one must take time alone to picture the image of his great-grandfather, whose whole vitality in life was Torah and mitzvos, and to bring about the same in his own life, at least during those moments. This will impact his behavior throughout the entire day; although “darkness covers the other etc.,” and everyone sees the “nations provoking one another,” still everyone knows that even during exile in this physical world, “from where will my help come” (from the level of Ayin), and “Behold the Guardian of the Jewish people will neither sleep nor slumber” – “Behold” is an expression of joy – serving Hashem with joy, which breaks through boundaries etc.

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-11-2024

לזכות ר' שלום דובער בן רבקה צירה שי' ליום ההולדת שלו כ' מרחשון - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

תובעים מכל אחד שמזמן לזמן, ובפרט עכשיו בשעה שיושב בהתוועדות, להתנתק מכל עניניו ולהתקשר לנשיא דורנו! ובנוגע לעניננו: אע"פ שהתוועדות זו קשורה עם מאורע שאירע לפני 120 שנה [בשנת כתר"א] באיזה עיירה ברוסיא, צ"ל "נזכרים"‏ – ‏תובעים ממנו שיתנתק מכל הענינים שמסביבו ולחיות ענין זה מחדש, ובאופן שזה יבוא לידי מעשה‏ – ‏"ונעשים". ["זאָלסטו פועל זיין ביי זיך אַז איצטער.. ביסטו אַ חסיד פון דעם רבי'ן נשיא דורנו וואָס ער איז ממלא מקומו פון בעל יום ההולדת.. און אַלס אַ חסיד דאַרפסטו ביי זיך פועל זיין אַז דו ווערסט אויס מציאות פאַר זיך!!! .. איצטער ביסטו ניט פב"פ.. דו ביסט מער ניט ווי אַ חסיד פון נשיא דורנו!! .. ער זאָל זיך אָפּרייסן פון זיך און פון דעם גאַנצן אַרום, און זיך אַוועקשטעלן אין אַ מעמד ומצב אַז אָט איז ער און אָט איז דער רבי נ"ע..."]. ובאמת זה צ"ל לא רק בנוגע ליום-ההולדת אלא בכלל, כדאי שמזמן לזמן, ומה טוב‏ – ‏בכל יום ויום, להתבודד לכמה רגעים ולפעול ע"ע שירגיש כמו שהוא עומד עכשיו ליד הר סיני ומקבל את התורה מחדש! ובאופן של "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה אף כאן..." ["ביז אַז ער הייבט אָן שוויצן בפועל!"].

משיחת אור לכ' מרחשון ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-11-2024

It is demanded of every individual, from time to time, and especially now when sitting at a farbrengen, to disconnect from everything and connect to the nasi of our generation. In this case: even though this farbrengen is in connection with an event that occurred 120 years ago in some Russian town, it must be “remembered” – a person must disconnect from his surrounding and relive it anew, and in such a way that leads to action – “and observed”: as a chasid of the Nasi of our generation, you must bring himself to the feeling that your only identity is that of being a chasid of the Nasi of our generation! And the truth is, this applies not just to a day like this; in general, it is appropriate from time to time – and even better, every day – to spend a few moments alone and bring oneself to the feeling that he is standing now at Har Sinai and receiving the Torah anew! And “Just as there, it was in reverence, fear, and trembling, and sweat, so too here” – to the point that one actually begins to sweat.

Excerpt from sichah of 20 Marcheshvan 5741

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-11-2024

הוראה ממ"ש בשלישי דפ' חיי שרה בנוגע לאליעזר עבד אברהם ש"ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו'" כבר נתקיים בקשתו בפועל: לא זו בלבד שאין ליהודי להתפעל מכללות הירידה בגלות, בידעו שכאשר מתפלל להקב"ה הרי הוא נענה תיכף ומיד, אלא יתירה מזו - בהיותו יורשו של אברהם הרי הוא נענה באופן של "טרם כלה לדבר"! וזה שאי"ז באופן של "טרם יקראו ואני אענה", הוא, כי בכדי שלא יהי' באופן של "נהמא דכיסופא" צריכים עכ"פ את ה"אצבע קטנה" שלו - להתחיל את התפלה. [ועוד].

ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' חיי שרה, כ"ף מרחשון ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-11-2024

Shelishi of Parashas Chayei Sarah states that Eliezer’s request was already fulfilled “before he had finished speaking.” The lesson is that a Jew has no reason to be deterred by the exile, because when he davens to Hashem he is answered not only immediately, but – as a descendent of Avraham Avinu – before he even finishes speaking. And the only reason it’s not the case that “when they have not yet called, I will respond” is so that the fulfillment of one’s needs doesn’t come as “bread of shame”: one must at least put in the minimal effort of his “little finger” – at least beginning to daven.

2 excerpts from sichah Monday night, Parashas Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-11-2024

לזכות התמים מנחם מענדל שי' מאצקין לרגל הכנסו לגיל המצוות ביום ח"י מרחשון ה'תשפ"ה
נדבת הוריו ר' פרץ וחי'ה מושקא שיחיו מאצקין

זה לא מספיק להיות "זקן - זה שקנה חכמה" שלומד תורה לעצמו, אלא צ"ל גם הענין (שחז"ל למדו ממ"ש [בשני דפ' חיי שרה] "ואברהם זקן", שאברהם הי') "זקן ויושב בישיבה": למסור שיעורי תורה ברבים, או, אם בינתיים אינו שייך לזה, לדאוג שתהי' "ישיבה" במקומו בה יוכלו ללמוד תורה ברבים. וכמ"ש לאחרונה בענין "תן לי יבנה וחכמי'", שיש להשתדל שבמקום שקיימת ישיבה - שיתוסף בזה בכמות ובאיכות, ובמקום שאין ישיבה - להקים ישיבה! ונחיצות ההשתדלות בזה בתקופה זו במיוחד מובן עפ"י מאחז"ל "אני חומה זו תורה" שתורה מגינה על בנ"י, ומכיון שכל ישראל הם "קומה אחת שלימה", הנה ע"י לימוד התורה שלו בכ"מ שהוא, נפעל עי"ז הגנה על כל בנ"י בכל מקום שהם. ועי"ז זוכים למ"ש בהמשך לזה "וה' ברך את אברהם בכל", עד שזוכים ל"עולמך תראה בחייך" ע"ד מאחז"ל עה"פ בנוגע לאברהם.

א' השיחות דהתוועדות יום ג' פ' חיי שרה, כ' מרחשון ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-11-2024

It’s not enough to be an “elder – this is one who has acquired wisdom” who learns Torah for oneself. Rather, one must emulate Avraham, who was “an elder and would sit in yeshiva,” as our Sages derive from the verse “Avraham was old” (in sheini of Parashas Chayei Sarah). That is, one must give Torah classes for the public, and if one isn’t holding there yet, he must make sure there’s a yeshivah in his city where Torah can be studied publicly. As discussed lately regarding Rabban Yochanan ben Zakai’s request to “Give me Yavneh and its Sages” – one must see to it that wherever there is a yeshivah, it should be expanded in quality and quantity, and wherever there is no yeshiva – one should be established. This is especially important now, as our Sages taught, “I am a wall – this refers to Torah” – Torah protects the Jewish people. Since all Jews are one body, one Jew studying Torah wherever he is brings protection to all Jews everywhere. And in this way, we merit the next part of the verse, “and Hashem had blessed Avraham with everything,” and we merit to “see your world in your lifetime” as the Sages said regarding Avraham.

Sichah from farbrengen of Tuesday, Parashas Chayei Sarah, 20 Marcheshvan 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-11-2024

א) עה"פ [בראשון דפ' חיי שרה] "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון וגו'" פרש"י: "ע"י בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה". בהוספת רש"י "פרחה נשמתה ממנה" מתרץ שאלת ה"בן חמש" למה נגרמה עי"ז מיתת שרה והרי יודע על מקרים של מיתה ולא נגרמה עי"ז מיתת האם ר"ל?! וע"ז פרש"י שכאן הי' זה באופן של דבר והיפוכו – בתחילה סיפרו לה ש"נזדמן בנה לשחיטה" ומיד לאח"ז – ההיפך – "וכמעט שלא נשחט", וזה הביא שיהי' "פרחה נשמתה" – פריחה הלוך ושוב בנשמתה ולכן "מתה". ב) מבואר בזהר ש"קרית ארבע היא חברון" קאי על הד' יסודות כפי שהם מחוברים יחד וכו', ומכאן התשובה לטוענים שמ"ש הרמב"ם בהל' יסוה"ת שכל דבר מורכב מד' יסודות, לקח א"ז מספרי אוה"ע – (דנוסף על האיסור לומר כך על מ"ש הרמב"ם ביד החזקה – ) זה מובא בזהר!

ב' חלקים משיחת מוצש"פ חיי-שרה ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2024

(1) On the verse (in rishon of Parashas Chayei Sarah), “Sarah died in Kiryas Arba, which is Chevron…”, Rashi says: As a result of the news of the Akeidah, that her son had been designated to be slaughtered and was almost slaughtered, her soul flew out of her and she died.” Rashi adds the words “her soul flew out of her” to address the question of the five-year-old beginning to study Scripture: a child knows that many people have died whose mothers didn’t die upon hearing about it Rachmana litzlan, so why did Sarah die upon hearing that Yitzchak had almost been slaughtered? Rashi addresses this by indicating that the issue was the back and forth: first she was told that “her son had been designated for slaughter,” and immediately afterwards she was told that he wasn’t slaughtered. This caused “her soul to fly out of her” – flying back and forth – and therefore “she died.” (2) The Zohar says that “Kiryas Arba, which is Chevron” refers to the four elements as they are combined together etc. This is the answer to those who argue that when the Rambam says in Hilchos Yesodei HaTorah that everything is comprised of four elements, he took it from non-Jewish sources chas v’shalom: (In addition to the fact that you can’t say such a thing about something the Rambam writes in Yad Hachazakah) – it’s obviously not from non-Jewish sources because it is stated in the Zohar.

2 excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Chayei Sarah 5739

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2024